חיי נצח – אנשים לעולם – דף הבית

חיי נצח – אנשים לעולם – דף הבית
חיי נצח – אנשים לעולם – דף הבית2018-02-20T11:17:09+00:00

לחיות את חיינו במלואם, לאהוב את החיים כל כך, להישאר כאן  לתמיד

'אנשים לעולם' רואים את החיים האנושיים כדבר המופלא והטוב ביותר ביקום, בוחרים להישאר בחיים וליצור סביבה חיה וערה. כמונו, בכל יום מתעוררים אנשים נוספים בארץ וברחבי העולם ומגלים את תשוקתם הבסיסית = לחיות! יחד! עריםEnjoy-Nature-650-x-433!

חיים – נולדנו לעולם ישן החולה במחלת הזיקנה, כשהורינו והסביבה חינכו ואימנו את המוחות שלנו להאמין שבשלב מסוים עלינו להיגמר ביסורים כהכרח קיומי. לימדו אותנו להאמין שהיכחתודנו ידועה ומראש ובלתי נמנעת. הגענו למצב בו האמונה הכלל כוכבית במוות הפכה להיות הדת העיקרית בה מאמינים כמעט כל בני האדם, לה שותפות כל הדתות ואפילו האתאיסטים ורוב המדענים מאמינים בה בכל ליבם.

תחילת תשובה בשאלה – אנו מזמינים אותך לשים סימן שאלה על אמונה זו ולהיכנס לתוכך כדי לברר את רצונך האמיתי לחיות. עדיין מבלי להתעסק עם שאלת האפשריות של העניין (עליה נענה בהמשך), בואו ונברר יחד את הרצון האמיתי לחיות השוכן בליבך. גם אם עדיין נותר בך סימן שאלה או אם כבר מצאת תשובה לרצון לחיות, תמצא אתר זה כמקור ידע והשראה אדירים להמשך חקירת הכיוון שתרצה לתת לחייך.

סימנים של שפיות – בשנים האחרונות מתעורר גם המדע הקונבנציונאלי ונרתם לחקר הארכת החיים, כשחלק מהמדענים כבר אומרים בפה מלא שמטרתם לנצח את מחלת הזיקנה כדי להשיג חיים ללא גבולות. רוב המחקרים ממוקדים במציאת פתרונות גופניים בלבד, כשחלק מהמדענים כבר מתחילים להבין את הקשר בין התודעה לגוף, ואת מודעותו של האדם כחלק הראשון של בחירתו בחיים.

יחד – אנחנו בני האדם הננו יצורים להקתיים בבסיסנו, בעלי תשוקה ורצון מהותי להשתייך ולהיות חלק מקבוצה. השרדותנו האישית תלויה ונשענת על שאר הלהקה כשכל יחיד מכיר בתוכו את הקשר ההדוק בינו לבין שאר האנשים סביבו, אפילו אם הצליח לשכנע את עצמו שהוא אדם עצמאי. בחלק ניכר מחיינו השתייכנו לתא המשפחתי בו גדלנו, וכילדים לימדו אותנו להאמין שהקבוצה הבאה אליה נרצה להשתייך תהיה התא המשפחתי אותו ניצור בעתיד כשנהיה הורים. לא הוצעה לנו מעולם אופציה אחרת מלבד להיות אאוטסיידרים ולהזדקן לבד, כך שמובן וברור שנעדיף להיות חלק מהלהקה ונבחר בתא משפחתי כברירת מחדל. גם אם חלקנו באמת כמהים ליצור קבוצה משפחתית, עמוק בליבנו אנו יודעים שאנו משתייכים לקבוצה הכללית של האנושות שאינה מוגבלת לקבוצות השרדותיות קטנות. וברגע שמתגלה בפניו התמונה הגדולה נפתחת בפנינו הבחירה אם להמשיך לזרום עם הרוב או להתחבר עם אנשים כמותנו וליצור את החברה האנושית אליה נרצה להשתייך מתוך בחירה.

התעוררות – אם יש לך תחושה שמשהו לא בסדר בכיוון הכללי אליו הולכת האנושות, או אם יש בך תחושה של קונפליקט פנימי עם הסביבה הרגילה, זה הזמן לעצור ולשאול – להתחיל לחקור באמת! הרי אם נרצה ליצור חיים ללא גבולות אז טוב שראשית נחקור את הסחף התודעתי בו אנו לוקחים חלק מאז ימינו הראשונים. חשוב שהיחיד יתחיל לשאול את עצמו שאלות בסיסיות לגבי העולם בו הוא חי ויאתגר את מחשבותיו בתשובות מפתיעות ובלתי צפויות. זאת אותה סקרנות ילדית שנסתמה בתשובות ידועות מראש של הסובבים, שרוצה להתפרץ שוב אל מרחב החיים המתפתח והלא צפוי. אדם ער חי במרחב תודעתי לא וודאי (לא ידוע) ומרשה לחיים להפתיע אותו בכל פעם מחדש, כשהוא זונח את אמונותיו הקודמות ומפנה מבטו למציאות המתרחשת מול עיניו ברגע זה. בעירותנו אנו לקוחים חלק בחגיגת החיים ואוהבים את שותפינו לדרך על מי שהם – במצב תודעתי ער אנו רוצים רק את האמת. זה הזמן להתחיל לשאול!

צעיר לנצח – אלפוויל !!

צעד ראשון – אנו מזמינים אתכם לעשות צעד ולהתעמק בכיוון החיים. גם אם עדיין לא מצאתם תשוקה לחיות לנצח, תוכלו להיפתח כאן לידע חדש ומרתק על חיים ארוכים, בריאים ושופעים. אם מצאתם עניין ברעיון הכללי המוצג כאן, אתם מוזמנים להצטרף לאנשים מחוץ לקופסא המתאספים בימים אלה ויוצרים סביבה אפשרית לקיום משותף ללא גבולות.
תרגישו חופשי לשלוח לנו מייל בכל עניין contact@people4ever.com

'אנשים לעולם' פתוחים להקשיב וללמוד מכל מי שיש לו רעיון או מידע שיכול לתרום לקיום חיים מלאים. נשמח לשאול ולדון בכל שיחה שתתקים כאן בנושא.

פוסט של אחד הכותבים בקבוצת הפייסבוק:

"מתחיל להמאס לי מזה שאנשים אומרים שכולנו נמות יום אחד.. מאיפה אתם יודעים? בואו ניקח רגע את אחד מהטאבואים האחרונים שעוד לא התנפצו כאן ונעלה אותו על המזבח.
המוות – האם הוא חייב לקרות? 99.9 אחוז מכם יענו שכן, בוודאות. כי זה חלק מהטבע, כי לכל דבר יש סוף, כי אם יש דבר אחד וודאי אז זה המוות.
ובכן, האם אתם באמת יודעים את זה בוודאות, או שאתם פשוט חוזרים על מה שרבים וטובים אמרו לכם?
מה כל כך מפתה במוות הזה? שכולם הולכים לקראתו בלי להטיל בכך ספק ולו לרגע? לאיזו הבטחה אתם מפללים יותר מכל, גן עדן? גלגול חוזר? אולי פשוט קיום נצחי בתור רוח שמתאחדת עם אלוהים? או אולי הגרסה האתאיסטית של פשוט חדלים להתקיים? האם באמת תנוחי בקבר?

אם יש שם גן עדן, אחרי המוות, זה אומר שכאן לא יכול להיות גן עדן. זה כבר גורם לנו לוותר על השלמות שאני יכולים לחוות עוד כאן בעולם הפיסי בגוף הזה. כשדתיים מאמינים שיזכו לגמול בעולם הבא הם מוותרים על כל הדברים הנפלאים שיכולים לקרות להם בעולם הזה. ולא צריך להיות דתי כדי ללכת לפי הדוגמה הזאת, הרבה אנשים שלא מאמינים בתנ"ך הולכים לפי העקרון הזה באופן לא מודע.

אם פשוט תתגלגלו לכאן בחזרה, כפי שאומרים ההינדים, הטיבטים והדרוזים, מי אמר שתזכו לכל התנאים הנפלאים שיש לכם עכשיו? אתם זוכרים שחצי מהאנשים בעולם מרוויחים איזה דולר שניים ליום באיזה מכרה או שדה אורז, כן?
הגלגול הנוכחי שלכם הוא הדבר הוודאי היחידי. גם אם אתם זוכרים את תקופות החיים הקודמות שלכם דרך חלומות, היפנוזה, פלאשבקים, אתם יכולים להניח (חלקכם לדעת בוודאות) שהתקיימתם לפני גלגול החיים הזה, האם אתם יכולים להסיק במלוא הוודאות שיהיו לכם עוד גלגולי חיים? כנראה שלא.

(*התלחששות ברקע* "רגע, הבחור הזה ממש רציני, הוא מנסה לשכנע אותנו שאפשר להמנע מהמוות?" "איזה סמים הוא לוקח?" "אני רוצה גם")

קיום נצחי כרוח עם אלוהים? ואם זה מה שקורה עכשיו, רק שבנוסף לכל האחדות המטאפיסית הבלתי נפרדת, יש גם את כל המשחק הזה של לחיות בגוף ולהרגיש תחושות רגשיות, גופניות וכל זה? האם באמת צריך למות כדי להיות באחדות עם אלוהים? בברית החדשה נכתב שאלוהים אתנו ובתוכנו כל הזמן, קרוב יותר מהנשימה עצמה.. למעשה, אלוהים זה אנחנו! אנחנו חלק ממנו, אולי הגיע הזמן שנפסיק לרצות להתאחד איתו כי אנחנו כבר שם!

ואם המוות אומר שנחדול להתקיים, מה יכול להיות יותר גרוע מכך? פשוט לא להיות, זה מה שמושך אתכם, לעולם לא לראות שוב את גלי הים או את השמש זורחת? לא לשמוע ציוץ ציפורים או להריח לחם שיצא מהתנור, לא להרגיש את המגע המלטף של השמיכה רגע לפני שנרדמים, פשוט כלום, אפס.

מה דעתכם לדמיין רגע, שיכול להיות שהכל הייתה אי הבנה גדולה, שהמחשבה הקולקטיבית שלנו יצרה מציאות שבה אפשר לחיות עד גיל 120, לא יותר מכך, ושרובנו חיים אפילו 40 שנה פחות מכך, וזאת המציאות ואי אפשר להתווכח איתה. ומה שיוצר את המציאות הזאת היא העובדה שכולנו מאמינים באותו דבר, בודדים ביותר האנשים שמטילים בכך ספק. כל כך בודדים שאין להם מקום בתוך החברה והם צריכים לחיות לבד הרחק מעיני הכלל.

בואו ננסה לדמיין שאותם אנשים בודדים שכבר לא מושפעים ממערכת האמונות של האנשים שהיו סביבם, שמשוכנעים לחלוטין שהמוות הוא בלתי נמנע, יושבים להם באיזו בקתה ביער מבודדים מהעולם במשך שנים, מאמינים בנצחיות החיים שלהם, מתחילים לאט לאט מה שנקרא בשפתכם, להשתגע, לשמוע קולות בראש. הקולות האלה מדריכים אותם להניח את הגוף בתנוחות מסוימות, לחזור על מנטרות מסוימות, לטבול את הגוף בזריחה ובשקיעה, לנשום בצורה מסוימת, לשבת ליד האש, לצום צומות ארוכים. ואותם אנשים פשוט ממשיכים לחיות עוד ועוד.. אין להם מושג כמה זמן עבר מאז שעזבו את החברה האנושית, הם כבר לא חוגגים ימי הולדת ואמנם עוקבים אחרי השינויים בעונות השנה, אך לא סופרים את השנים אלא פשוט חיים את החיים ומודים על כל יום שבו הם יכולים לחיות ביצירה המופלאה הזו.

בואו ננסה לדמיין שיש אנשים כאלה שחיים במציאות מקבילה לזו שלנו, כבר אלפי שנים באותו הגוף. הם כאן איתנו באותה הפלנטה ולפעמים אפילו מתהלכים בינינו. לא נוכל להבדיל ביניהם לבין אדם רגיל שהולך בדרך כל בשר, מרוב שהגיעו לדרגת שליטה מלאה במראה החיצוני שלהם וביכולת ההתחדשות של הגוף שלהם. וננסה גם לדמיין שאין שום דבר מיוחד באותם אנשים. לא כוחות על, הם לא נבחרו על ידי אלוהים, הם פשוט הפסיקו להאמין שהמוות הוא בלתי נמנע. ואחר כך גילו שהאמונה שלהם היתה מוצדקת.

הסיפור שאני מספר אולי נשמע לכם מוזר, אבל לא המצאתי אותו. הלוואי והייתי עד כדי כך יצירתי. אני רק חולק אותו כדי לעורר בכם שאלות שאולי יעזרו לכם להעריך את החיים קצת יותר, לרצות שיהיו ארוכים ככל הניתן ולא לקוות שיסתיימו מתישהו. יש לי וידוי – אני כבר לא מאמין שהמוות הוא בלתי נמנע. אין לי שום סיבה להאמין בכך, מעולם לא היתה לי וודאות שכולם מתים בסוף.

מאחל לכולכם לחיות לנצח, אין מתנה גדולה יותר שתוכלו לתת לעצמכם."

– מוזמנים לשתף, לשאול, לקרוא ולהתחבר עם האנשים שנשארים –

מי אנחנו

המעוניינים לחיות את חייהם במלואם, לאוהבים את החיים שרוצים לחיות לנצח בגופם האנושי. אנו רואים את החיים כדבר המופלא, היפה והטוב ביותר שיש ביקום, ובוחרים להישאר בחיים בשיתופיות ובחיות מלאה. כמונו יש עוד רבים ברחבי העולם, ומדי יום מצטרפים אנשים נוספים שגילו את תשוקתם הבסיסית והבלתי מתפשרת = לחיות!

פוסטים אחרונים

מעבר לסרגל הכלים