יש לי שאלה בשבילך ואני מבקש ממך לענות עליה בכנות. וזו לא שאלה נורמלית

 שבדרך כלל תפגוש בחיים וסביר להניח שאין כרגע אף אחד בחיים שלך שיכול לשאול אותך את השאלה הזו.

אז הנה זה בא.. אתה מוכן?

אם היית עכשיו בסכנת חיים אמיתית, כמה כסף היית מוכן לשלם כדי להישאר בחיים? ואני מתכוון באמת עכשיו ברגע זה ולא באיזו נקודה דמיונית עתידית?
כמה כסף שווים החיים שלך?

 

אני יודע שזו לא שאלה שקל לענות עליה, אבל בבקשה קח את זה ותמשיך לקרוא כי אנחנו הולכים לצלול יחד למקום שממנו השאלה הזאת מגיעה.

מה אנחנו באמת מחפשים בחיים? מה הכי היית רוצה שיהיה לך בעולם?

אם נהיה כנים עם עצמנו לרגע אז נגלה שעמוק בפנים אנחנו קודם כל רוצים לשרוד ולהישאר בחיים ורק אז אנחנו רוצים ליהנות מהחיים ולהתקרב לאנשים סביבנו. כמובן שאנחנו רוצים אהבה ואת כל הנאות החיים אבל כל אלה נמצאים בתוך הקיום שלנו על פני האדמה ובאים מהצורך הפשוט שלנו לחיות ולהתקיים.

אבל יש כאן באג נכון?

איך זה שאנחנו רוצים לחיות חיים מלאים ואוהבים ועדיין החיים מלאים בקשיים ומכשולים שבדרך כלל הופכים אותם לאפורים וקשים?

אני עומד לספר לך כאן משהו שרק אנשים מעטים עלי אדמות מודעים לו ואני רוצה שתקשיב לו.
האמת היא שאם תקלף את כל האמונות שיש לך על כמה אתה יכול לחיות כאדם תגלה שכל מה שנמצא בתת המודע שלך הוא רצון פשוט לחיות ללא גבולות. להישאר בחיים וליהנות ממה שהעולם מציע לך כאדם.

כי כמוני,

גם אתה נולדת לעולם שלימד אותך להאמין שהחיים הם זמניים ושאתה בעצם קורבן שנועד לחיסול, מה שאילץ אותך להדחיק את הרצון האמיתי לחיות כדי לשרוד בעולם.

עכשיו דמיין כמה מדהים זה יהיה

אם התעוררת יום אחד ומצאת את עצמך חי עם אנשים אכפתיים שרואים אותך ונשארים איתך בכל מצב, עם כל מי שאתה ועם הפגמים שלך הם לעולם לא יוותרו עליך כי הם עשו את אותה בחירה שעשית להישאר יחד ולעולם לא לעזוב.

נשמע בלתי אפשרי?.. באמת?

הגיע הזמן לשאול את עצמך מאיפה הגיע הרעיון של מה אפשרי ומה לא אפשרי והאם זו החשיבה המקורית שלך או משהו שאחרים לימדו אותך. זמן טוב לפתוח את החשיבה שלנו ולגלות אפשרויות חדשות על החיים. כי אם באמת נתחבר לעצמנו והאחד לשני אז נוכל לחזור להיות האדונים של חיינו שבוחרים בחיים וכל מה שנותר לנו הוא להחליט לחיות חיים מלאים ומתמשכים. פשוט להיות.

הקשר ההדוק בין קרבה אנושית לחיים בלתי מוגבלים

אנו בני האדם, אנו יצורים בעלי רצון ורצון פנימי להשתייך ולהיות חלק מקבוצה תוך כדי שאנחנו יודעים שההישרדות האישית שלנו תלויה בשאר חברי הקבוצה. גם אם הצלחנו לשכנע את עצמנו שאנחנו עצמאיים וקיימים בעולם ללא תלות באחרים עמוק בליבנו אנו יודעים את האמת שאנחנו חלק מהאנושות ואיננו יכולים לשרוד ללא האחרים.

אנחנו נולדים לתוך קבוצה של אנשים

וכבר מימינו הראשונים אנו מזוהים עם הקבוצה המשפחתית ומאמינים שעלינו להמשיך אותה על ידי יצירת קבוצה נוספת שתמשיך את השושלת שהורינו כבר חלק ממנה. זהו מעגל הלידה והמוות שנכפה עלינו מהיום הראשון בו נולדנו ומעולם לא הוצעה לנו האפשרות לבחור באפשרות אחרת ולברוח מהידיים הנוראיות של הסוף.

וכאן אני מבקש מכם לשים לב לנקודה חשובה

דמיינו חייזר שמסתכל על כדור הארץ מהירח ורואה את האדם שאתם יושב וקורא את המאמר הזה. האם הוא יחשוב שאתה חלק מהקבוצה הקטנה שנולדת לתוכה או שהוא יראה בך אינדיבידואל שהוא חלק מהאנושות? אני מניח שהוא יחשוב שאתה חלק מהקבוצה הגדולה שאנחנו קוראים לה האנושות שיצרה בתוכה קבוצות קטנות אבל לא בהכרח מוגבלת אליהן. אתה מבין, ברגע שנתעורר לאמת של מי שאנחנו בעולם ונבין שאנחנו האנושות עצמה שאינה מוגבלת כלל למעט המגבלות שאנו מציבים לעצמנו, עולם חדש של אפשרויות ייפתח בפנינו ונוכל להתחיל לבחור את הכיוון אליו אנו הולכים.

אני לא כאן כדי להגיד לך מה אפשרי או לא,

אבל אני כן אומר לך שמה שאתה חושב שהוא בלתי אפשרי הוא פשוט משהו שמעולם לא ראית קורה במציאות. ורק בגלל שלא ראית משהו זה לא אומר שהוא בלתי אפשרי, נכון?.

התעוררות לחיים

אם יש לך תחושה שמשהו לא בסדר בכיוון הכללי שבו האנושות הולכת או תחושה של קונפליקט עם הסביבה הרגילה, זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך ואולי להיפך. אבל בכל מקרה הגיע הזמן לעצור ולהתחיל לחקור את האמונות שיש לך על העולם! כי מי מאיתנו לא רוצה להשתחרר ולהיות חופשי בעולם כדי למלא את הרצונות שלנו? מי מאיתנו לא חולם על ימים בהירים שבהם אנו חיים מאוהבים באנשים סביבנו ופשוט נהנים מהחיים?

כן חבר, אל תתבייש לחלום את המציאות הזאת

ואם קשה לך להעז לחלום את זה אז דע שזו טעות שקרתה לך במהלך ההתפתחות שבה האמנת שהחיים צריכים להיות פחות טובים מחלום הקסם הזה.

מהו הצעד הראשון?

אני מזמין אותך להצית מחדש את הסקרנות הילדית שנחסמה על ידי התשובות שאחרים נתנו לך על החיים ולעורר את הרצון לפרוץ שוב אל המרחב המתפתח והבלתי צפוי של החיים. במקום הזה אתה אולי חי במרחב תודעתי פחות וודאי, אבל אני מבטיח לך שזה מקום שיאפשר לחיים להפתיע אותך בכל פעם מחדש ולא יהיה אפילו רגע משעמם אחד בחייך. גם אם עדיין לא החלטת לחיות ללא גבולות, תמצא במקום הזה הזדמנות מצוינת ללמוד ידע חדש ומקורי על חיים ארוכים, בריאים ושופעים.

  • אל תהסס לפנות אלינו בכל עניין שעולה בתוכך ולברר על הפגישות הפתוחות שלנו.

פוסט שיתוף של אחד הכותבים בקבוצת הפייסבוק:

מתחיל להמאס לי מזה שאנשים שאומרים שכולנו נמות יום אחד.. מאיפה אתם יודעים?

בואו ניקח רגע את אחד מהטאבואים האחרונים שעוד לא התנפצו כאן ונעלה אותו אל המזבח.

המוות – האם הוא חייב לקרות?

99.9 אחוז מכם יענו שכן, בוודאות. כי זה חלק מהטבע, כי לכל דבר יש סוף, כי אם יש דבר אחד וודאי אז זה המוות.
ובכן, האם אתם באמת יודעים את זה בוודאות, או שאתם פשוט חוזרים על מה שרבים וטובים אמרו לכם?
מה כל כך מפתה במוות הזה? שכולם הולכים לקראתו בלי להטיל בכך ספק ולו לרגע? לאיזו הבטחה אתם מפללים יותר מכל, גן עדן? גלגול חוזר? אולי פשוט קיום נצחי בתור רוח שמתאחדת עם אלוהים? או אולי הגרסה האתאיסטית של פשוט חדלים להתקיים? האם באמת תנוחי בקבר?
 

אם יש שם גן עדן, אחרי המוות, זה אומר שכאן לא יכול להיות גן עדן.

זה כבר גורם לנו לוותר על השלמות שאני יכולים לחוות עוד כאן בעולם הפיסי בגוף הזה. כשדתיים מאמינים שיזכו לגמול בעולם הבא הם מוותרים על כל הדברים הנפלאים שיכולים לקרות להם בעולם הזה. ולא צריך להיות דתי כדי ללכת לפי הדוגמה הזאת, הרבה אנשים שלא מאמינים בתנ”ך הולכים לפי העקרון הזה באופן לא מודע.
אם פשוט תתגלגלו לכאן בחזרה, כפי שאומרים ההינדים, הטיבטים והדרוזים, מי אמר שתזכו לכל התנאים הנפלאים שיש לכם עכשיו? אתם זוכרים שחצי מהאנשים בעולם מרוויחים איזה דולר שניים ליום באיזה מכרה או שדה אורז, כן?
 

הגלגול הנוכחי שלכם הוא הדבר הוודאי היחידי.

גם אם אתם חושבים שאתם זוכרים את תקופות החיים הקודמות שלכם דרך חלומות, היפנוזה, פלאשבקים, אתם יכולים להניח (חלקכם לדעת בוודאות) שהתקיימתם לפני גלגול החיים הזה, האם אתם יכולים להסיק במלוא הוודאות שיהיו לכם עוד גלגולי חיים? כנראה שלא.
(*התלחששות ברקע* “רגע, הבחור הזה ממש רציני, הוא מנסה לשכנע אותנו שאפשר להמנע מהמוות?” “איזה סמים הוא לוקח?” “אני רוצה גם”)
 

קיום נצחי כנשמה עם אלוהים?

ואם זה מה שכבר קורה עכשיו רק שבנוסף לכל האחדות המטאפיסית הבלתי נפרדת יש גם את כל המשחק הזה של לחיות בגוף ולהרגיש תחושות רגשיות, גופניות וכל זה?
האם באמת צריך למות כדי להיות באחדות עם אלוהים?
 
בברית החדשה נכתב שאלוהים אתנו ובתוכנו כל הזמן, קרוב יותר מהנשימה עצמה.. למעשה, אלוהים זה אנחנו! אנחנו חלק ממנו ואולי הגיע הזמן שנפסיק לרצות להתאחד איתו כי אנחנו כבר איתו?!

ואם המוות אומר שנחדול להתקיים, מה יכול להיות יותר גרוע מכך? פשוט לא להיות, זה מה שמושך אתכם? לעולם לא לראות שוב את גלי הים או את השמש זורחת? לא לשמוע ציוץ ציפורים או להריח לחם שיצא מהתנור, לא להרגיש את המגע המלטף של השמיכה רגע לפני שנרדמים, פשוט כלום, אפס.

 

מה דעתכם לדמיין לרגע שיכול להיות שהכל הייתה אי הבנה גדולה

שהמחשבה הקולקטיבית שלנו יצרה מציאות שבה אפשר לחיות עד גיל 120 ושרובנו חיים אפילו 40 שנה פחות מכך, ושזאת המציאות שאי אפשר להתווכח איתה. ומה שיוצר את המציאות הזאת היא העובדה שכולנו מאמינים באותו דבר, כאשר בודדים ביותר האנשים שמטילים בכך ספק. כל כך בודדים שאין להם מקום בתוך החברה והם צריכים לחיות לבד הרחק מעיני הכלל.
 

בואו ננסה לדמיין שאותם אנשים בודדים

שכבר לא מושפעים ממערכת האמונות של האנשים שהיו סביבם שמשוכנעים לחלוטין שהמוות הוא בלתי נמנע, יושבים להם באיזו בקתה ביער מבודדים מהעולם במשך שנים, מאמינים בנצחיות החיים שלהם, מתחילים לאט לאט מה שנקרא בשפתכם, להשתגע, לשמוע קולות בראש. הקולות האלה מדריכים אותם להניח את הגוף בתנוחות מסוימות, לחזור על מנטרות מסוימות, לטבול את הגוף בזריחה ובשקיעה, לנשום בצורה מסוימת, לשבת ליד האש, לצום צומות ארוכים. ואותם אנשים פשוט ממשיכים לחיות עוד ועוד..
 
אין להם מושג כמה זמן עבר מאז שעזבו את החברה האנושית, הם כבר לא חוגגים ימי הולדת ואמנם עוקבים אחרי השינויים בעונות השנה, אך לא סופרים את השנים אלא פשוט חיים את החיים ומודים על כל יום שבו הם יכולים לחיות ביצירה המופלאה הזו.
 

בואו ננסה לדמיין שיש אנשים כאלה שחיים במציאות מקבילה לזו שלנו, כבר אלפי שנים באותו הגוף.

הם כאן איתנו באותה הפלנטה ולפעמים אפילו מתהלכים בינינו רק שלא נוכל להבדיל ביניהם לבין אדם רגיל שהולך בדרך כל בשר ואלה אנשים שהגיעו לדרגת שליטה מלאה במראה החיצוני וביכולת ההתחדשות של הגוף שלהם.

וננסה גם לדמיין שאין שום דבר מיוחד באותם אנשים. לא כוחות על והם לא נבחרו על ידי אלוהים

הם פשוט הפסיקו להאמין שהמוות הוא בלתי נמנע ואחר כך גילו שהאמונה שלהם היתה מוצדקת.
 

הסיפור שאני מספר אולי נשמע לכם מוזר, אבל לא המצאתי אותו.

הלוואי והייתי עד כדי כך יצירתי.
אני רק חולק אותו כדי לעורר בכם שאלות שאולי יעזרו לכם להעריך את החיים קצת יותר ואולי תרצו שיהיו ארוכים ככל הניתן במקום לקוות שיסתיימו מתישהו.

יש לי וידוי

אני כבר לא מאמין שהמוות הוא בלתי נמנע.
אין לי שום סיבה להאמין בכך, מעולם לא היתה לי וודאות שכולם מתים בסוף.

מאחל לכולכם לחיות לנצח, אין מתנה גדולה יותר שתוכלו לתת לעצמכם.

– אתם מוזמנים לשתף, לשאול, לקרוא ולהתחבר לאנשים שנשארים –

╗╝╦══════════════ ╝╬╝ אנא שתפו דף זה  ╚╬╚ ╝═══════════════════╦╚╔