אז יש לנו עולם משוגע, שהולך והופך להיות משוגע יותר ויותר. הרעיון הוא להשאיר אותנו כל כך מרוכזים בהישרדות, להשאיר אותנו ‘עסוקים, עסוקים, עסוקים בחווה יחד עם שאר החיות’, להשאיר אותנו במצב של הישרדות ומתח באופן קבוע. ואנחנו מעבירים את זה עכשיו לאנשים יוצר ויותר צעירים. ילדים נמצאים במתח עצום לעבור את הבחינות, להראות כמה שטופי מוח הם…חיפוש התהילה ההורי הזה “אתה חייב לעבור את הבחינה כדי להיות בנקאי, אמא רוצה שתהיה בנקאי”. מרוב לחץ, מה קרה לחיים?
הילד שואל את המורה איך מאייתים ש-מ-ח, מה זה הדבר הזה, מעולם לא דיברנו על זה. יש לנו את מידות ההצלחה האלה שמכרו לנו מילדות, וכולן מדברות על יותר ויותר. כמה יותר אנשים מהזה, כמה יותר אנשים קיבלו תארים, לכמה יותר אנשים יש משכנתאות. אבל הדרך האחרת מספרת את הסיפור האמיתי. כמה פחות אנשים בלתי מסופקים? כמה פחות אנשים נמצאים במתח? כמה פחות אנשים חולים? כמה פחות אנשים חסרי בית? כמה פחות אנשים מפוחדים מהעתיד? אלה המדדים הנכונים להצלחתה של חברה אנושית, במקום עוד ועוד ועוד.
יש לנו מודל חברתי של ‘קח, תשתמש, תזרוק’, כשמה שאנחנו קוראים לו ‘צמיחה כלכלית’ נמדד בכמה מהר אתה יכול לקחת מהאדמה, להפוך את זה לדברים, למכור יותר דברים, לזרוק יותר דברים חזרה לאדמה ולהתחיל מהתחלה. ככל שאתה עושה את זה מהר יותר כך אתה הופך להיות מצליחן. זה בעצם להפוך את הכוכב שלנו למזבלה אחת ענקית. הגענו עם הטכנולוגיה שלנו לדברים מדהימים שיכולים להפוך את כדור הארץ לגן עדן לכולנו, אבל אנחנו משתמשים בטכנולוגיה הזאת כדי להפציץ ערים מלאות באזרחים. הגענו באבולוציה שלנו לנקודה הגבוהה ביותר, בה אנחנו יכולים להרוג יותר אנשים מאשר איי פעם. ואנחנו עושים זאת . אנחנו חיים בעולם בו זה בסדר שילדים יחתמו את השם שלהם על פצצות, שלאחר מכן מושלכות והורגות ילדים אחרים. אנחנו חושבים שהעולם שפוי אבל הוא לא. ומה שמונע מאיתנו לראות את זה בבהירות הוא הטראנס ההיפנוטי המתמשך ששמים אותנו בו. “אתם מרגישים מנומנמים, טיק-טוק, טיק-טוק..”
אנחנו חיים בעולם של “הרבה” ובכל זאת אנשים חסרים בדברים הבסיסיים ביותר. אנחנו זורקים אוכל כשמצד שני של הכדור אנשים רעבים. בפעמים רבות האוכל שזרקנו מגיע מאותה מדינה בה אנשים מתים מרעב. אנחנו זורקים יותר אוכל מאשר רוב האנשים בעולם אוכלים במשך חודשים רבים. ראיתי את זה קורה, הייתי באקוודור, אנשים חיים על זבל, ממתינים למשאיות הזבל שיגיעו מהמלונות המערביים וישפכו את שאריות האוכל, ומזה הם אוכלים. זה העולם שאנחנו מרשים לו לקרות “אבל אל תסתכלו על זה  טיק-טוק, טיק-טוק… תסתכלו על כדורגל ותוכניות ריאליטי, הנה הוא עומד להבקיע גול”. במאה העשרים בני אדם הרגו במלחמות ומשברים יותר מאה מיליון בני אדם אחרים! וזה נמשך ונמשך..