האם איי פעם יצא לכם לחשוב על האיזון המוזר שבין מספר הגברים והנשים בעולם?
50/50 כאילו מישהו מכוון את זה באופן מסתורי, וזה ככה כבר במשך עידנים.
שניים באנרגיה וצורה הופכית ומתאימה שרוצים להתאחד, נמשכים וזקוקים האחד לשני כדי ליצור חיים על פני כדור הארץ.
המתח המיני מופיע בינינו באופן ספונטאני והרצון שלנו להתקרב תמיד היה ותמיד יהיה בינינו.
אבל עם הרצון והמשיכה מתחיל בינינו סיפור אהבה שלם של התחברות ואז נטישה ולאחריהם געגוע, שקורה בתוכנו ברמה התודעתית וממשיף להשתקף בתוך כל מערכות היחסים הקורות כרגע על פני כדור הארץ.
הגבר והאישה מחווטים באופן שונה האחד מהשני, וכדי לקיים את הסיפור כך שיוביל אותנו לאהבה עלינו להבין קודם את המבנה התודעתי והנפשי של כל אחד מאיתנו והבין שלכל אחד מאיתונ יש תפקיד אחר בסיפור האהבה עתיק היומין הזה.
במאמר זה אנחנו עומדים להסתכל יחד על הצורות התודעתית של הגבר והאישה שמשתקפת בצורה
האנושית אותה אנחנו מכירים, ולכן אל לנו לטעות שמדובר כאן באקט מיני ברמה החייתית שלו, אלא בהבנה הרבה יותר גבוהה של משחק היקום שבוודאי הולך ומשתקף גם ביצר החייתי, שבהמשך יתגלה לנו שהוא רק חלק קטן מאוד של הסיפור כולו.
בואו נצלול קצת יותר לעומק כדי להבין את הדמויות בסיפור.
מהות הגבר
הוא הקו הישר והרצון להשפיע אור לעולם.
מהותו היא התעלות והזנה באור ישר כך שהיא תוכל להפיק חיים ולהשיב לו את קשת הצבעים והרגשות.
הגבר בעולם מרגיש שאין לו בית והוא נמצא בחיפוש מקום להביא לתוכו את הידע ואת האור שהשיג.
הוא משוטט כאבוד בעולם ומתגעגע לבית שנמצא בתוכה – הוא מחפש בית והכלה.
הגבר משול ליסוד האוויר והאש ומשיכתו היא כלפי מעלה.
חשיבתו קווית והוא ממוקד מטרה בהווייתו ובפעולותיו.
איכותו היא הנהגה והוא משיג אור מתוך התגברותו על הדחף הטבוע בו להיבלע בתוכה.
האלמנט הזכרי בטבע הוא השמש שמזינה ומחממת את כדור הארץ באור אין סופי.
בואו נסביר קצת יותר..
הצורה התודעתית של הגבר היא כמו צינור שבקצה אחד מחובר ליקום האין סופי ומושך ממנו ידע ואור, ובקצה השני מחובר לעולם שרוצה ומשתוקק לקבל ממנו את האור.
האתגר הגדול ביותר של הזכר בעולם הוא להישאר מחובר ונאמן למקור, תוך כדי שהקצה השני שלו נמצא בתוך העולם שרוצה למשוך מתוכו את כל האור שהשיג בהתעלות שלו.
העולם מבחינתו של הזכר הוא הנקבה הגדולה והרצון שלה לקבל את האור והמתנות שבו משתקף בתוך כל אישה על פני כדור הארץ שמעוניינת להתמלא.
הגבר יודע את רצון האישה בעומק הווייתו מהרגע הראשון של מודעותו אבל מאותגר ביכולת שלו להתעלות מעל הטבע שלו שדוחק בו להתרוקן מהאור כדי לשרת את האישה.
אותו כוח פועל גם ביצר המיני הזכרי שמטרתו למצוא את האישה שתרצה לקלוט בתוכה את הידע כך שיוכל להשתחרר מהמטען שהוא נושא בתוכו ולהעבירו אליה.
הצורה הקווית של הזכר
יש לו משימה בעולם והוא נע במציאות עם מטרה כחלק מהווייתו ומדפוסי ההתנהגות שלו, ובהשתקפות האנושית הגבר שואף להישגיות ורוצה להצליח ולהגשים את עצמו בעולם. כדי לעשות זאת עליו לזכור תמיד את המקור ממנו הוא מגיע ואת המקום אליו הוא הולך – אליה – לתוכה – לעומק הווייתה. כי מבחינתו תמיד הייתה ותמיד תהיה רק אחת, יש רק אישה אחת בעולם המשתקפת בתוך כל הנשים בעולם ורק איתה הוא משתוקק לעשות אהבה.
אבל כדי לקיים את סיפור האהבה של הגבר והאישה עליו להתגבר על הרצון שלו להתרוקן ולהתמודד עם תחושת הדחיה שהוא חווה ממנה.
הגבר יגיע אליה וירצה להיכנס אבל בעומק הווייתו הוא יודע שאישה שלמה לא תרשה לו להיכנס לפני שהוכיח לה את גבריותו, את היכולת שלו להישאר מולה ולרצות אותה גם כשהיא לא מאפשרת לו להיכנס.
עבודתו של הגבר היא להתעלות מעל הטבע החייתי שלו והתחברות למקור כדי להביא את האור לתוך האישה ובכך להוכיח לה את אהבתו. ואנחנו לא מדברים כאן על אקט מיני אלא על סיפור אהבה שמתחיל להתקיים מרגע המפגש שלו איתה וימשיך לקרות גם אם לא יכנס לתוכה סופו של דבר.
הוא ירצה להיות בה ולהביא אליה את אור הידע והמודעות ולאפשר לה להפוך אותו לחיים עצמם.
הוא ירצה לראות שהאיכות שהוא הביא לתוכה הופכת להיות החיים עצמם ושהיא יוצרת את כל קשת הצבעים הקיימת בעולם.
מהות האישה
האישה הינה צורת העיגול והרצון לקבל לתוכה אור ולהפוך אותו לכל קשת הצבעים והרגשות.
היא משקפת את הרצון ואת המקום בו החיים קורים ובתוכה כוח מגנטי שמושך לתוכה את האור הזכרי.
היא אחראית על השער דרכו הוא יוכל להיכנס והיא תחליט מי, אם ומתי יכנס לתוכה כדי להביא אליך את הזיכרון שהיא מתגעגעת אליו. האישה נושאת את הגעגוע לאור בעולם וליבה שבור מהסתלקותו ממנה.
האישה היא העולם, כדור הארץ ועונות השנה – לעיתם מוארת ולעיתים חשוכה אבל תמיד מחזורית ומלאה במים ורגש.
חשיבתה וצורת גופה מעגלית וקשורים למחזוריות הטבע והאדמה.
היא הרגש וקשת הצבעים וההגיון שלה קשור ליכולת שלה להרגיש את העולם ואת הגוף שלה.
האישה משולה ליסוד האדמה והמים, הינה הצורה של הדברים תוך כדי שהיא נמשכת לאיכות הזכרית של הגבר.
איכותה היא חמלה, סבלנות והכלה שמאפשרים לה ליצור מקום להתהוות העולם בתוכה.
היא נושאת את האחריות להחליט מה להכניס ומה להשאיר מחוצה לה, והיא יודעת שכל מה שהיא תכניס לתוכה ישנה את מהותה ויהיה החומר ממנו יווצרו או לא יווצרו החיים. היא יודעת שהיא תשתנה בכל פעם שהיא תכניס אותו אליה.
כשהיא עומדת מולו היא מופיעה כמגנט לאור כלפיו ויוצרת בצינור הזכרי את תנועת האור מהאין סוף אל תוך עומק הווייתה.
כמו כוח המשיכה בכדור הארץ שמושך את המים למרכזו כך נמצא בתוכה היפוכו של מקור ההשפעה שהינו הרצון לקבל.
יש לאישה איכות מיוחדת לקלוט ממנו את האור הגולמי ולהפוך אותו לחיים ולכל קשת הצבעים של העולם.
כמו שהאדמה עושה לאור השמש. היא קולטת את האור הישר ומחברת בינו לבין אלמנט האדמה, ובמפגש עם המים היא מייצרת את החיים על פני האדמה ואת כל הצבעים שיש בטבע.
הצורה התודעתית של האישה הינה עיגול.
היא הצורה והמקום היחידי בו יכול להתלבש אור.
המחזוריות של העולם שמרגישה את האור שנכנס לתוכה.
היא געגוע ומקום לאור להיות בו.
האלמנט הנשי בטבע הוא כדור הארץ שמקבל לתוכו את אור השמש והופך אותו לחיים.
הריקוד
מכיוון שהיא הצורה והוא האיכות שבתוכה הם צריכים האחד את השני כדי ליצור את העולם,
ואז מתחיל הריקוד..
הוא בא אליה והיא מתחילה להרגיש את הנוכחות שלו.
היא רוצה אותו מחובר למקור, חזק ועם כוח התפרצות כדי שיגיע לעומק הרב ביותר שבתוכה ויגלה את המקום הריק בעומקה אליו אין לה גישה.
הריקוד מתחיל והיא משאירה אותו בחוץ, כי זאת הדרך היחידה שלה לבחון את הכוח שלו ואם תרצה להמשיך לרקוד איתו גם לשלב הבא.
הם רוקדים ונמשכים והיא מפעילה כוח התנגדות כדי להרגיש את הנוכחות שלו ולבחון מה הוא מעורר בתוכה וכמה עמוק יוכל להיכנס. הריקוד נועד לכך שהיא תוכל לבדוק את רמת הגבריות שלו וכמה הוא יכול להתגבר על הטבע שלו ולהישאר איתה לאורך זמן – כמה הוא יוכל לאהוב אותה כשהטבע שלו יתגלה.
הוא נשאר בחוץ עם דחף הולך ומתגבר להתקרב ולהיכנס אליה מה שמכריח אותו להישאר מחובר למהות הזכרית שלו כדי לא להידחות על ידה. זהוא מבחן הנאמנות הראשון שלו למקור אליו הוא מחובר ועליו להישאר עצמאי וחזק מולה לכל אורך הריקוד.
זהו רגע מאתגר בו עליו לזכור את מהותו אל מול המשיכה שהיא מפעילה עליו להיכנס לתוכה, בזמן שהיא מצידה רוצה את כל כולו ואין לה אחריות לחיבור שלו למקור או לפחד שלו להיבלע בתוכה.
הוא ירקוד איתה ובהישארות שלו אל מול המסך שהיא הקימה הוא יוכל להגדיל את כוח ההתפרצות והיכולת שלו להיכנס ולהישאר מחובר ברגע שהיא תרשה לו להיכנס.
אבל לגבר זהוא רגע בו הוא חווה דחיה וגעגוע גדולים והוא נמצא במצב של חוסר וודאות גדול עם אפשרות סבירה שהוא ישאר בחוץ ללא בית.
המשחק הזה שבינו לבינה קיים בין גברים ונשים כל הזמן והיופי האמייתי שבו מתגלה כשאנחנו מצליחים להתגבר על הצורך הטבעי שלנו להתנגש האחד בשני ופשוט לרקוד את ריקוד היקום.
אנחנו עומדים האחד מול השני כמו שני מגנטים שנמצא ביניהם מתח ורצון בלתי נשלט להתנגש האחד בשני, תוך כדי שאנחנו מיישירים מבט האחד אל השני ונשארים בתקשורת מבלי להתנגש.
אם היינו מפשטים את הרצונות של הגבר והאישה אז זה היה ככה:
הוא רוצה להיכנס ולהשפיע בתוכה והיא רוצה להתמלא בנוכחות שלו !
האיכות והצורה שנפגשים יוצרים את העולם אותו אנחנו מכירים, אם ברמת החומר או אם במבנה הנפשי שלנו כיצורים החיים על פני כדור הארץ.
הקלקול – איך הלכנו לאיבוד?
אז מה קרה לנו בדרך ואיך הגענו למקום כואב כל כך בו יש כל כך הרבה גברים אבודים בעולם וכל כך הרבה נשים פצועות וריקות?
סיפור הקלקול שלנו מתחיל וממשיך בכך שגברים נשאבו לתוך האישה ושכחו מאין באו ואז נפלטו החוצה עם חוויית דחיה כואבת.
האישה דחתה אותו החוצה ונשארה ריקה עם זיכרון וגעגוע שלו בתוכה.
בשלב הזה הוא ינסה להיכנס שוב אך הפעם היא כבר לא סומכת עליו שיביא לתוכה את האור שהבטיח, והוא מרגיש דחוי ומפרש את זה כחוסר האהבה שלה אליו ומתחיל להטיל ספק שהיא אכן מקום ראוי להביא אליו את האור שהוא עבד קשה להשיג.
בפעם הבאה הוא מנסה להיכנס עם יותר כוח והיא מפעילה יותר דחיה ומגבירה את מבחני הכניסה.
וברגע הזה שהיא דוחה אותו ליבה נשבר והיא מתחילה להרגיש אשמה על דחיית האור מתוכה, ואת האשמה הזאת מרגישה כל אישה על פני כדור הארץ גם אם היא עדיין לא מודעת לה.
ואז הגיע מצב בו הגבר דחוי ואבוד החליט להיכנס אליה בכוח ומניפולציה גם ללא שהתחבר למקור, והכניסה הזאת אליה יצרה בה חורים (אנרגטיים ותודעתיים כמובן) דרכם נכנסו לתוכה איכויות לא ראויות ופחד הדחיה והבדידות שלו שנספגו בתוכה.
במקרים אחרים היא הרגישה בדידות ואפשרה לזכר מנותק להיכנס אליה ולהטביע חותמו בתוכה, כי אין לא דרך להכניס אליה מבלי שישאיר בתוכה משהו ממנו.
ובכל פעם שהכניסה אליה בצורה לא מבוקרת כך נותרו בה יותר ויותר רשמים שליליים מהכניסה עד שהלכה והתמלאה בכעס ואשמה עם תחושת ריקות הולכת וגוברת.
לסיפור ההתרחקות הזה יש היבטים רבים ונוספים שלא נוכל להתעמק בהם כאן, אך כן נוכל לראות את ההשתקפות שלו בעולם אותו אנחנו מכירים.
בכל יום שעובר יש יותר ויותר גברים שנותרו לבד אבודים בעולם, ויותר ויותר נשים פצועות ומלאות אשמה וכעס.
ואין כאן מישהו שאשם בסיפור הזה כי הכול התחיל מטעות של דחיה תוך כדי שהוטל עלינו לשחק את משחק היקום הזה, ורק לנו יש את היכולת לכתוב לו המשך אחר.
וכמה שנהיה מפותחים ואינטליגנטיים זה לא באמת הולך לשנות את הסיפור האמיתי בין הזכר והנקבה, כי הוא יצר ועדיין יוצר את המשחק אותו אנחנו חייבים לשחק כדי להתקיים.
התיקון
מכיוון שאנחנו עוסקים כאן ברצונות וברמה תודעתית, עלינו ראשית להבין שהשינוי שנוכל לעשות הוא בכיוון הרצונות שלנו באמצעות פעולות שיראו כמו נוגדות את הטבע שלנו.
האישה רוצה את האור שהוא מביא בתוכה והגעגוע האמיתי שלה היא לאור אמיתי המכיל את קוד החיים.
הנפילה שלה קרתה כשהיא התאהבה בנותן ולא במתנה, ולכן עליה להיזכר מחדש שנאמנותה השלמה ואהבתה היא לאיכות שהוא מביא לתוכה ולא לגבר שמספק לה את השירות.
עליה להיזכר מחדש באיכות שהסתלקה מתוכה ולחדש את הגעגוע שלה לאותה איכות, ולמצוא את הזכר שיוכל להביא לתוכה את אותה איכות ורק אותה.
באותה נשימה יהיה עליה לבטל את ההסכמים שעשתה עם מספק השירות ולעודד אותו להתעלות מעל טבעו ולחדש את הקשר שלו עם המקור.
בעולם האדם יהיה עליה ליצור את צורת המעגל שיהווה מקום להיווצרות העולם בכך שתחבור מחדש לחברותיה הנשים ותחזיק איתן ידיים מתוך היזכרות באהבת נשים המשקפות כולן את האיכות הנקבית.
הגבר הינו האיכות הזכרית הקווית ששכח את מטרתו המקורית להיות צינור מתווך בין העולמות ולהביא לתוכה את האור הישר בצורה המתאימה כך שתוכל לקבל אותו ליצור את העולם. הוא נבלע לתוכה ושכח את מטרתו האמיתית וכעת עבודתו העיקרית היא להיזכר שהינו איכות ונוכחות ויוכל להתקבל בתוכה בשלמות רק כאשר יתחיל להתגבר על הטבע החייתי שלו מולה ולהיזכר במקור אותו הוא משרת.
התגברותו של הזכר הינה החלק הראשון ולאחריו יהיה עליו לעדן את כניסתו אליה תוך כדי הקשבה ותשומת לב להרגשתה אותו בתוכה, עד שיושלם המעגל בו יהיה מוכל על ידה בשלמות ויקבל ממנה בחזרה את חיות ליבו ואת צבעי העולם אליהם התגעגע כל כך.
בשלב זה תתגלה האמת בין הזכר והנקבה שהינה יפה ומלאה בחינניות ומספרת לנו את סיפור הבריאה שקורה כל הזמן בעולם שלנו ורק מחכה שנסכים להכיר בטבע האמיתי שלנו ולהצטרף אליו.
פשוט מדי?!
נכון, אבל אין באמת סיפור אחר שקורה ביקום בו אנחנו חיים והתסבוכת בין גברים ונשים מתחילה במקום בו אנחנו לא מבינים או מוכנים ולהיות חלק מהסיפור הזה.
כל העולם שלנו בנוי בקווים ועיגולים שיוצרים את עולם החומר בו אנחנו חיים.
החומר בנוי מעיגולים והאור מגלה את הצורה שלהם ומחזיר אליה את היופי ואת קשת הצבעים.
הנקבה הינה הצורה והזכר הוא האיכות המתלבשת בתוכה,
ויחד הם יוצרים את כל העולם אותו אנחנו מכירים.
נכון שזה יפה?
כותב: אילן אביב
Leave A Comment