0:11בסדר, אני רוצה לראות ידיים: כמה מכם מחקו מישהו מפייסבוק בגלל שהוא אמר משהו פוגע בקשר לפוליטיקה או דת, טיפול בילדים, אוכל?

0:22(צחוק)

0:24וכמה מכם מכירים לפחות אדם אחד שאתם נמנעים ממנו בגלל שאתם פשוט לא רוצים לדבר איתו?

0:29(צחוק)

0:31אתם יודעים, פעם, כדי שתהיה שיחה מנומסת, היינו עוקבים אחרי העצה של הנרי היגינס ב “גבירתי הנאווה”: דבקו במזג האויר ובבריאות שלכם. אבל בימים אלה, עם השינוי באקלים והתנגדות לחיסונים, הנושאים האלו —

0:43(צחוק)

0:45לא בטוחים יותר. אז העולם הזה שאנחנו חיים בו, העולם הזה בו לכל שיחה יש פוטנציאל להתפתח לויכוח, כשהפוליטיקאים שלנו לא יכולים לדבר אחד עם השני וכשאפילו בנושאים הכי טריוואלים יש מישהו שנלחם בתשוקה גם בעד זה וגם נגד זה, זה לא נורמלי. פיו ריסרץ’ עשו מחקר של 10,000 אמריקאים בוגרים, והם גילו שברגע זה, אנחנו יותר מקוטבים, אנחנו יותר מפולגים,משהיינו אי פעם בהסטוריה. יש פחות סיכוי להתפשר, מה שאומר שאנחנו לא מקשיבים אחד לשני. ואנחנו עושים החלטות בנוגע לאיפה לחיות, למי להנשא ואפילו מי החברים שלנו יהיו, בהתבסס על מה שאנחנו כבר מאמינים. ושוב, זה אומר שאנחנו לא מקשיבים אחד לשני. שיחה דורשת איזון בין דיבור והקשבה, ואיפשהו לאורך הדרך, איבדנו את האיזון.

1:34עכשיו, חלק מזה הוא בשל הטכנולוגיה. הטלפון הסלולרי שלכולכם יש ביד קרוב מספיק שתוכלו לתפוש אותו ממש מהר. לפי פיו ריסרץ’, בערך שליש מבני העשרה האמריקאים שולחים יותר ממאה טקסטים ביום. ורוב הסיכויים שרבים מהם, או כמעט כולם ישלחו טקסט לחבריהם מאשר ידברו איתם פנים אל פנים. יש קטע מעולה שפורסם בעיתון ״אטלנטיק״ שנכתב על ידי מורה בתיכון בשם פול בארנוול. והוא נתן לילדים שלו פרוייקט תקשורת. הוא רצה ללמד אותם איך לדבר על נושאים ספציפיים בלי שימוש ברשימות. והוא אמר את זה: “הגעתי להבנה…”

2:07(צחוק)

2:11“הגעתי להבנה שיכולת שיחה אולי תהיה היכולת הכי לא מוערכת שאנחנו נכשלים בללמד. ילדים מבלים שעות מרובות בהתעסקות עם רעיונות ועמיתים דרך מסכים, אבל לעיתים רחוקות יש להם את ההזדמנות לחדד את כישורי התקשורת הבין אישיים שלהם. זה אולי ישמע כמו שאלה מצחיקה, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם יש איזה כישור של המאה ה 21יותר חשוב מלהיות מסוגלים להחזיק שיחות ברורות ובטוחות?”

2:38עכשיו, אני מתפרנסת מלדבר עם אנשים: זוכי פרס נובל, נהגי משאיות, מיליארדרים, גננות, ראשי מדינות, שרברבים. אני מדברת עם אנשים שאני אוהבת. אני מדברת עם אנשים שאני לא אוהבת. לפעמים אני מדברת עם אנשים שאני לא מסכימה איתם עמוקות ברמה אישית. אבל עדיין יש לי איתם שיחה מעולה. אז הייתי רוצה לבלות את 10 הדקות הבאות בללמד אתכם איך לדבר ואיך להקשיב.

3:03רבים מכם כבר שמעתם הרבה עצות בנוגע לזה, דברים כמו להביט לאנשים בעיניים, לחשוב על נושאים מעניינים, לדון עליהם מראש, הביטו, הנהנו וחייכו כדי להראות שאתם מקשיבים, חזרו על מה ששמעתם או סכמו את זה. אז אני רוצה שתשכחו את כל זה. זה שטויות.

3:23(צחוק)

3:26אין סיבה ללמוד איך להראות שאתם מקשיבים אם אתם למעשה מקשיבים.

3:34(צחוק)

3:35(מחיאות כפיים)

3:38אני למעשה משתמשת באותם כישורים בדיוק כמראינת מקצועית ובחיים הרגילים שלי. ובכן, אני אלמד אתכם איך לראין אנשים,וזה למעשה יעזור לכם ללמוד איך להיות בני שיח טובים יותר. ללמוד לנהל שיחה בלי לבזבז את זמנכם, בלי להשתעמם, ובבקשה, בלי להעליב אף אחד.

3:59לכולנו היו שיחות ממש טובות. היו לנו אותן בעבר. אנחנו יודעים איך זה. סוג השיחות האלו שאחריהן אתה מרגיש מרותק ומלא השראה או כשאתה מרגיש שיצרת קשר אמיתי או שבאמת הבינו אותך. אין סיבה למה רוב האינטראקציות לא יכולות להיות כך.

4:17אז יש לי 10 חוקים בסיסיים. אני אסביר לכם את כולם, אבל בכנות, אם אתם רק בוחרים אחד מהם ושולטים בו, אתם כבר תהנו משיח טוב יותר.

4:26מספר אחד: אל תעשו ריבוי משימות. ואני לא מתכוונת רק על להניח את הסלולרי או את הטבלט שלכם או את מפתחות הרכב או מה שזה לא יהיה בידכם. אני מתכוונת, היו נוכחים. היו ברגע. אל תחשבו על הויכוח שהיה לכם עם הבוס שלכם. אל תחשבו על מה שתאכלו לארוחת ערב. אם אתם רוצים לצאת מהשיחה, צאו מהשיחה, אבל אל תהיו חצי בפנים וחצי בחוץ.

4:49מספר שתיים: אל תתנשאו. אם אתם רוצים להביע את דעתכם בלי הזדמנות לתגובה או טיעון או דחיפה או גדילה, כתבו בלוג.

5:01(צחוק)

5:04עכשיו, יש באמת סיבה טובה למה אני לא מאפשרת מומחים בתוכנית שלי: בגלל שהם באמת משעממים. אם הם שמרנים,אז הם שונאים את אובמה ובולי מזון והפלות. אם הם ליברלים, הם ישנאו בנקים גדולים וחברות נפט ודיק צ’ייני. לגמרי צפויים. ואתם לא רוצים להיות כאלה. אתם צריכים להכנס לכל שיחה בהנחה שיש לכם משהו ללמוד. התרפיסט הנודע סקוט פק אמר שהקשבה אמיתית דורשת לשים את עצמך בצד. ולפעמים זה אומר להניח בצד את הדעה האישית שלך. הוא אמר שכשיחוש את הקבלה הזו, הדובר יהפוך לפחות ופחות פגיע ויותר ויותר סביר שיפתח את הפינות הפנימיות של המינד שלו או שלה למאזין. שוב, הניחו שיש לכם משהו ללמוד.

5:51ביל ניי: “כל מי שאי פעם תפגשו יודע משהו שאתם לא.” אני אגיד את זה כך: כולם מומחים במשהו.

6:02מספר שלוש: השתמשו בשאלות פתוחות. במקרה הזה, תחקו את העיתונאים. התחילו את השאלות שלכם עם מי, מה, מתי, איפה, למה או איך. אם אתם שואלים שאלה מורכבת, אתם תקבלו תשובות פשוטות. אם אני שואלת אתכם, “האם הייתם מפוחדים?” אתם תגיבו למילה הכי חזקה במשפט הזה, שהיא “מפוחדים,” והתשובה תהיה “כן, הייתי” או “לא, לא הייתי.” “האם כעסתם?” “כן, מאוד כעסתי.” תנו להם לתאר את זה. הם אלה שיודעים. נסו לשאול אותם דברים כמו, “איך זה היה?” “איך זה הרגיש?” בגלל שאז, אולי, הם יצטרכו לעצור ולחשוב על זה, ואתם תקבלו תשובות הרבה יותר מעניינות.

6:39מספר ארבע: לכו עם הזרם. זה אומר מחשבות שיבואו אליכם ואתם תצטרכו להוציא אותן מהמוח שלכם. הרבה פעמים שמענו ראיונות בהם אורח מדבר במשך מספר דקות ואז המנחה חוזר ושואל שאלה שנראית כאילו היא מגיעה משום מקום, או שהיא כבר נענתה. זה אומר שהמנחה כנראה הפסיק להקשיב לפני שתי דקות בגלל שהוא חשב על שאלה ממש חכמה, והוא פשוט היה מוכן ומחויב לשאול אותה. ואנחנו עושים בדיוק אותו הדבר. אנחנו יושבים שם משוחחים עם מישהו, ואז אנחנו זוכרים את הזמן בו פגשנו את היו ג’קמן בבית קפה.

7:16(צחוק)

7:17ואנחנו מפסיקים להקשיב. סיפורים ורעיונות עומדים לעלות לכם. אתם צריכים לתת להם לבוא ולשחרר אותם.

7:25מפסר חמש: אם אתם לא יודעים, תגידו שאתם לא יודעים. אנשים ברדיו, בעיקר ברדיו הציבורי, הרבה יותר מודעים לעובדה שהם מתועדים, וכך הם יותר זהירים בנוגע למה שהם טוענים להיות מומחים בו ומה שהם טוענים לדעת בביטחון. עשו זאת, היו בצד הזהיר. דיבור לא צריך להיות זול.

7:45מספר שש: אל תשוו את החוויה שלכם לשלהם. אם הם מדברים על איבוד בן משפחה, אל תתחילו לדבר על הזמן בו אתם איבדתם בן משפחה. אם הם מדברים על הבעיות שיש להם בעבודה, אל תספרו להם כמה אתם שונאים את העבודה שלכם. זה לא אותו דבר. זה אף פעם לא אותו הדבר. כל החוויות הן אישיות. וחשוב יותר, לא מדובר בכם. אתם לא צריכים לקחת את הרגע הזה כדי להוכיח כמה אתם מדהימים או כמה סבלתם בחייכם. מישהו שאל את סטפן הוקינג פעם מה ה IQ שלו, והוא אמר, “אין לי מושג. אנשים שמתרברבים בנוגע ל IQ שלהם הם לוזרים.”

8:20(צחוק)

8:22שיחות הן לא הזדמנות לקידום.

8:27מספר שבע: נסו לא לחזור על עצמכם. זה מתנשא וזה באמת משעמם, ואנחנו נוטים לעשות את זה הרבה. בעיקר בשיחות עבודה או שיחות עם ילדים, יש לנו נקודה להעביר, אז אנחנו פשוט ממשיכים לנסח את זה מחדש שוב ושוב. אל תעשו את זה.

8:45מספר שמונה: המנעו מהפרטים. בכנות, לאנשים לא אכפת בנוגע לשנים, לשמות, התאריכים, כל הפרטים האלו שאתם נאבקים לחשוב עליהם. לא אכפת להם. מה שאכפת להם זה אתם. אכפת להם מה אתם אוהבים, מה שמשותף לכם. אז תשכחו את הפרטים. תשאירו אותם בחוץ.

9:07מספר תשע: זה לא האחרון, אבל זה הכי חשוב. הקשיבו. אני לא יכולה להגיד לכם כמה אנשים באמת חשובים אמרו שלהקשיב זה אולי הכי, הכישור מספר אחד שתוכלו לפתח. בודהה אמר, ואני מנסחת מחדש, “אם הפה שלכם פתוח, אתם לא לומדים.”וקלוין קולידג’ אמר, “אף איש מעולם לא הקשיב את עצמו מחוץ לעבודתו.”

9:31(צחוק)

9:33למה אנחנו לא מקשיבים אחד לשני? מספר אחד, אנחנו מעדיפים לדבר. כשאני מדברת, אני בשליטה. אני לא צריכה לשמוע שום דבר שלא מעניין אותי. אני במרכז תשומת הלב. אני יכולה להתגאות בזהות שלי. אבל יש סיבה נוספת: אנחנו מוסחים. האדם הממוצע מדבר בערך 225 מילים בדקה, אבל אנחנו יכולים להאזין לעד 500 מילים בדקה. אז המוח שלנו ממלא את 275 המילים האחרות. ותראו, אני יודעת, זה דורש מאמץ ואנרגיה לשים לב למעשה למישהו, אבל אם אתם לא יכולים לעשות את זה, אתם לא בשיחה. אתם פשוט שני אנשים שצועקים משפטים שבקושי קשורים באותו מקום.

10:13(צחוק)

10:15אתם חייבים להקשיב אחד לשני. סטפן קוביי אמר את זה ממש יפה. הוא אמר, “רובנו לא מקשיבים עם כוונה להבין. אנחנו מקשיבים עם הכוונה לענות.”

10:27חוק נוסף, מספר 10, וזה זה: היו קצרים.

10:31[שיח טוב הוא כמו חצאית מיני; קצרה מספיק כדי לשמור על עניין, אבל ארוכה מספיק כדי לכסות את הנושא. — אחותי]

10:37(צחוק)

10:39(מחיאות כפיים) כל זה מגיע לאותו קונספט בסיסי, והוא זה: היו מעוניינים באנשים אחרים.

10:49אתם יודעים, גדלתי עם סבא מאוד מפורסם, והיה סוג של טקס בביתי. אנשים היו באים כדי לדבר עם סבא שלי, ואחרי שהם היו עוזבים, אימי היתה באה אלינו, ואומרת, “אתם יודעים מי זה היה? היא היתה המועמדת למיס אמריקה. היא היה ראש העיר סקמרנטו. היא זכתה בפרס פוליצר. הוא רקדן בלט רוסי.” ואני סוג של גדלתי בהנחה שלכולם יש משהו מדהים חבוי בנוגע אליהם. ובכנות, אני חושבת שזה מה שעושה אותי למנחה טובה. אני שומרת על הפה שלי סגור ככל שאני יכולה, אני שומרת על המוח שלי פתוח, ואני תמיד מוכנה להיות מודהמת, ואני לעולם לא מאוכזבת.

11:27אתם עשו את אותו הדבר. צאו החוצה, דברו עם אנשים, הקשיבו לאנשים, והכי חשוב, היו מוכנים להיות מודהמים.

11:37תודה.

11:38(מחיאות כפיים)